<h1>תורת הבית הארוך לרשב"א בית שלישי שער רביעי</h1>
<h2>דף עו.</h2>
גרסינן בפרק כל הבשר (קי"א, ב') דגים שעלו בקערה, רב אמר אסור לאוכלן בכותח, ושמואל אמר מותר; רב אמר אסור, נותן טעם הוא. ושמואל אמר מותר, נותן טעם בר נותן טעם הוא. כלומר, שהבשר נותן טעם בקערה, והקערה בדגים, ועדיין היתר בהיתר הוא, והילכך נקלש הטעם הרבה ונתמעט עד שאינו ראוי לחול עליו עכשיו איסור בשר בחלב. מה שאין כן בשאר האיסורין שאיסורן מצד עצמן, שאע"פ שאין בו אלא נותן טעם בר נותן טעם או אפילו פחות מיכן מכל מקום איסור שבו לא פרח. ולפיכך לא אמרו כן אלא בבשר בחלב וכמו שאמרנו. וכן בקדשים, שאמרו בשלהי פרק בתרא דע"ז (ע"ו, א') כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו, ואע"פ שאינו נגעל לגמרי, וכנגדו לגבי איסורין דעלמא אסור, אלא שלאחר שנגעלה בליעתו בבישול זה נקלש ונתמעט הבלע כל כך שאין ראוי לחול בו לכתחילה שם איסור נותר. ולפיכך דגים שעלו בקערה שנתמעט הטעם כל כך קודם שיתערב בכותח הרי זה מותר. ופרש"י ז"ל שעלו שנתבשלו. וכן פירש הר"ם במז"ל (פ"ט ממא"ס הכ"ג). וכן עיקר. ויש מי שפירש שלא נתבשלו, אלא שהעלום מרותחים לתוך הקערה, אבל נתבשלו בקערה אסורין, דטעם גמור קולטין ממנה, שכח האש מפליט הכלי הרבה. וראייתם מדאמרינן בפסחים בפרק כל שעה (ל', ב') אין שטין את התנור באליה, ואם שט כל הפת כולה אסורה עד שיוסק התנור; אלמא אע"פ שמדיח את התנור, הפת אסורה, ואע"פ שלא קיבלה מן הממש אלא ממה שבלע התנור. ואין ראייתם ראיה, דהתם היינו טעמא משום קרטופני דאית ביה בתנור, שאי איפשר לקנחם ולהדיחם כל הצורך. דההיא לאו דווקא בששט אותו כשהוא חם, אלא אפילו שט בצונן, דהא סתמא קאמר. ומהאי טעמא דאמרן. וצנון שחתכו בסכין שאסרו בפרק כל הבשר (שם קי"א, ב') לאוכלו בכותח, התם לאו משום בלע שבסכין קאמר, אלא משום שומן הקרוש על פני הסכין קאמר, לפי שאין דרך לקנחו יפה, וכמו שפירש שם רש"י ז"ל. ועיקר. אבל קערה דרכן של בריות לקנחן יפה יפה קודם שישתמשו בה, ובהכין איירינן, הא בשלא הדיחה, דגים שעלו בה אסורין, שהרי מן הממש קיבלו. וכן דעת רבינו יצחק בר שמואל ז"ל הידוע בעל התוספות. וכל שכן אם עלו בקערה בבישול עם רוטב, שהרי אין כאן אלא נותן טעם בר נותן טעם, שהרי נתנה הקערה טעם ברוטב והרוטב בדגים. והרב בעל התרומות ז"ל (סי' ס"א) כתב דקערה חולבת וקערה שאכל בה בשר שהדיחן ביחד בתוך מים רותחין, שאוסרות הן זו את זו, שפליטת הבשר ופליטת החלב פוגעות זו בזו, ואוסרות זו את זו קודם שיבלעו בקערות, ונמצא שאין כאן אלא נותן טעם אחד קודם שיתערב טעם הבשר עם טעם החלב. ואין דברים אלו מחוורין כלל, שהרי אין הקערות פולטות אלא בסיבת המים שמפליטן, והילכך כל שזו או זו פולטת כבר חזרה אותה פליטה בתוך המים לנותן טעם בר נותן טעם. ולא עוד אלא שאין כאן בשר בחלב כלל, שהרי אין כאן אלא נותן טעם בר נותן טעם מעורבין זה בזה. וכן דעת הר"ם ב"ן ז"ל. ועיקר.
